שיטות להתפחה מזורזת של בצק שמרים

הנה המון שיטות התפחה ביתיות לבצק שמרים: גאוניות, משעשעות או מוזרות - יש כאן מהכל:

• נתחיל עם הקלאסיקה: בתנור שחומם למינימום וכובה, או בתנור כבוי ששמים תבנית קטנה עם מים רותחים בתחתית.
• שיטת הסבתות של התפחה בקערה מתחת לשמיכת פוך - טוב, את זה כולם מכירים. לא?
• שמים את קערת הבצק ליד הכיריים או התנור כשהוא עובד ביום של בישולים.
• ליד הרדיאטור בחורף, או מול מפזר חום או תנור חימום.
• מרתיחים סיר גדול עם מעט מים. מסירים מהאש ומושיבים על הסיר את הקערה עם הבצק (שלא תיגע במים). מכסים את הקערה בניילון נצמד ועוטפים במגבת עבה.
• שמים את הקערה עם הבצק באמבטיה, בזמן המקלחות - יופי של סביבה חמימה ומלאת אדים. ואם אנחנו כבר בענייני אמבטיה - מכסים את קערה הבצק בכובע אמבטיה לשיער - זה כיסוי מעולה כי הוא משאיר לבצק אויר לנשום וגם מקום לתפוח מעל שולי הקערה.
• שמים את קערת הבצק בשקית גדולה ונקייה (הממ… בדרך כלל שקית זבל) ובתוכה מניחים קופסת גפרורים. יש אופים שנשבעים שהגפרורים מקצרים את זמן התפיחה בחצי.
• ממלאים “בקבוק חם” של סבתות במים רותחים ומניחים עליו את הקערה עם הבצק. עוטפים הכל במגבת עבה.
• שמים את קערת הבצק בתוך קערה גדולה יותר עם מים חמים.
• כשלא ממהרים (או כשהבצק דביק יחסית) מתפיחים לילה במקרר.

ויש גם כמה שיטות קצת פחות קונבנציונליות 😉

• מחממים מגבת עבה במיקרוגל למשך דקה עד שהיא חמה ועוטפים בה את קערת הבצק. באותה אוירה - משתמשים במגבת חמה שיצאה עכשיו ממייבש הכביסה.
• מניחים כוס מים רותחים במיקרוגל. מוסיפים לידה את הקערה עם הבצק וסוגרים את המיקרו כדי שהבצק יתחמם מהאדים (לא מפעילים!).
• מתפיחים את הבצק בקערה שמתאימה לחימום במיקרוגל - מכניסים למיקרוגל ומחממים חצי דקה בתכנית הפשרה. כל 10 דקות מחממים עוד חצי דקה בתכנית הפשרה עד שהבצק מכפיל את נפחו.
• מפעילים את מדיח הכלים בתכנית ניקוי רגילה, ולקראת סיום פעולת המייבש - בשלב ייבוש הכלים - מצרפים את הקערה עם הבצק פנימה (כשהיא עטופה היטב בניילון נצמד).
• במייבש כביסה - מפעילים את המייבש (בלי הבצק) ל-10 דקות עם מגבת רטובה עד שהמייבש חם ומלא אדים. מכבים ומכניסים את הקערה עם הבצק לתפיחה במייבש הסגור (בלי להפעיל שוב).
• בחורף - מפעילים את הסדין החשמלי במיטה ומשכיבים לישון את הקערה עם הבצק. זו השיטה האהובה עליי כי היא נותנת לי תירוץ מצוין להתגנב למיטה ולתפוס תנומת צהריים - “אני? ישנה?? מה פתאום?! אני שומרת על הבצק…”